בגין ואולמרט הובילו מבצעים כירורגיים שהרחיקו את האיום הגרעיני ושמרו על ביטחון המדינה במחיר מינימלי. נתניהו, לעומתם, בחר בדחיינות שהובילה את ישראל לשפיכות דמים ולמלחמה אזורית מתמשכת. ההצלחה הטקטית באיראן לא יכולה לטשטש את הכישלון האסטרטגי שהביאנו עד הלום
העימות בין ישראל לאיראן הפך למבחן עולמי למדיניות החוץ של ארצות הברית. כיצד תגובת וושינגטון משפיעה על מאזן הכוחות באסיה, על בעלות בריתה ועל שאיפותיה של סין אצל שכנתה?
המאבק עם איראן אינו רק על טילים וסנקציות, אלא על זהות ותודעה שנבנו על טראומה היסטורית בת 1,400 שנה. המערב יוכל להתמודד עם אתגרי טהראן רק אם יפנים את עומק השורשים התרבותיים והמיתולוגיים שמניעים את מדיניותה
במערכה ההיסטורית מול איראן, כשארה"ב מצטרפת לראשונה למאבק, נחשפה שוב חולשתה של מקהלת הפרשנים. זהו רגע שמחייב את התקשורת לחשבון נפש ולהחזרת הענווה והיושרה המקצועית, כדי לשקם את אמון הציבור
בזמן שהשמיים נסגרים והקרבות מתעצמים, פסגת השלום בפריז מזכירה לנו שהכוח הצבאי לבדו אינו מספיק. רק חזון מדיני ובריתות אזוריות יובילו לביטחון ויציבות אמיתיים
לאחר התקיפה ההיסטורית על מתקני הגרעין של איראן, זוהי קריאה לחיזוק החברה הישראלית, הגברת הדמוקרטיה ותיקון מערכת המשפט, לצד החזרת החטופים ובניית עתיד משותף של כבוד ושיח מאחד
המשטר האיראני הנוכחי הוא אריה פצוע שלא יוכל לספוג את העלבון ויחפש אלף נקמות. ללא חיסול משטר הטרור הזה, העולם ימשיך להידרדר לעבר כאוס. רק הפלתו תביא שלום וביטחון לישראל ולעולם
שפה היא לא רק כלי תקשורת אלא גם מפתח להבנת עומק תרבותי, אמוני וזהותי. ישראל נדרשת לאמץ סדר יום מזרחי-מסורתי, כזה המחבר אותה לאזור ולמורשתו, ובכך מאפשר לה לפעול מתוך עוצמה מקומית ובשורה מוסרית לאזור כולו
נתניהו מגשים כעת את כל מה שחלם עליו והחזיר את הילת המנהיגות והדימוי של "מר ביטחון" שהתערער מאז 7 באוקטובר • אלא ששום דבר טוב לא מאיים עליו אחרי שאבק המלחמה ייעלם, והסוגיות הפוליטיות שמכתימות מורשת יחזרו • שאלת השאלות: האם נתניהו יידע למנף את המצב הנוכחי
בתוך מציאות מתוחה וירי בלתי פוסק, מאות צעירים יהודים גילו עד כמה עמוק הקשר שלהם לישראל -וסירבו לוותר עליו גם בשעת משבר
הפעלת כוח מרחוק הוכיחה את עצמה, אך שמירה על זהותה היהודית והדמוקרטית של ישראל מחייבת עיסוק עמוק ומפוכח בסוגיית השטחים וביחס לתושביהם, בטרם יהפכו חלופות מסוכנות לבלתי נמנעות
רגע של חישוב מסלול מחדש על ידי כל המעורבים במלחמה באיראן, הוא הזדמנות טובה לבדוק כיצד הפך חלום השלום הלא מציאותי של השמאל, לפנטזיה ימנית מציאותית עוד פחות
אני מודה שחשבתי שארצות הברית לא תתקוף, לפחות לא בזמן הקרוב. טעיתי. בשעת כתיבת מילים אלה, הכדור עובר למגרש האיראני. לכאורה, יש להם שלוש אפשרויות רעות, וטוב שכך - אבל עדיין מקנן חשש קטן שישנה גם אפשרות רביעית
03:04 לפנות בוקר: מפציצי B-2 של טראמפ תוקפים, ציר הרשע קורס, ותוכנית הגרעין האיראנית מושמדת - למען נכדיו היהודים | טור של צביקה קליין, עורך ה-JERUSALEM POST
המחשבה על מזרח תיכון נקי מנשק להשמדה המונית נשמעת אוטופית, אבל האם היא נאיבית יותר מהאמונה שההרתעה תמיד תעבוד? האם כוח שנועד להגן על המחזיק בו לא עלול להפוך לאיום על עצם הלגיטימיות שלו? לא עדיף להתנהל בשקיפות וללכת לדה מיליטריזציה, כמו גרמניה ויפן בשעתן?
עוז הרוח שאנו מראים לעולם בימים אלה הוא שיעור מביך עבור מנהיגים במערב, שדואגים מתגובת המוסלמים במקומותיהם וחוששים להיות מעורבים בעימות צבאי כלשהו
הם הסבירו לנו שהדיבורים על תקיפה באיראן הם ספין שנועד לסייע לנתניהו להצלת הקואליציה שלו ועצירת משפטו, לעגו לו כשנאם נגד תוכנית הגרעין והמציאו סיפורים ש"איבד" גם את ראשי מערכת הביטחון וגם את התמיכה של טראמפ. איזו סיבה יש להקשיב על המציאות מעיתונאים כאלו?
מבצע "עם כלביא" לא נולד מאומץ אלא מכורח. האיש שבישל את הפצצה האיראנית מנסה כעת למתג את עצמו כמציל האומה - תוך כדי שהוא ממשיך לפרק כל מה שבנה את חוסנה של ישראל מבפנים. וגם: איך קרה ששרה מודרה מסוד התקיפה?
האם תנאי החירום מצדיקים דחייה זמנית של ההליך הפלילי? השאלה טומנת בחובה איזון בין אחריות לאומית בעת מלחמה לבין השמירה על עקרונות היסוד של שלטון החוק. נימוקים מהותיים וכבדי משקל בעד ונגד מפי שופט מחוזי בדימוס
במפגש הישיר עם איראן, ישראל חשפה את חולשתו של משטר האייתוללות והוכיחה כיצד דמוקרטיה יכולה להוביל בעוצמה ובתחכום. הסיפור הזה הוא לא רק על ביטחון אזורי, אלא על שבירת פרדיגמות גלובליות מול איומים דיקטטוריים
במחנה המתנגדים טוענים שהמתקפה באיראן נועדה להרחיק את חקירת קטארגייט, בעוד שבמחנה המתלהבים מפרסמים כבר שטרות של 5,000 שקל עם דיוקן בני הזוג נתניהו. בתווך עומדים רוב הישראלים ששואלים אם אפשר להיות אחראי באותה המידה גם למחדל וגם להצלחה
ראש הממשלה רואה בעצמו במשך שנים את יורשו הרוחני של המנהיג הבריטי האגדי, מיתג את עצמו כ"מר ביטחון", ואז הגיע 7 באוקטובר. ההצלחה הצבאית באיראן היא שיאו של חזון בן עשרות שנים - אך האם גם הוא ייפול במבחן הקלפי כמו צ'רצ'יל?
בזמן שישראל הצליחה לספר לעולם סיפור ברור וממוקד על האיום האיראני, היא כשלה לבנות נרטיב עקבי ומוסרי בעזה, מה שהוביל לפגיעה בלגיטימציה הבינלאומית. זהו שיעור במנהיגות ובאומץ לספר את האמת, גם כשהיא קשה
הצלחת המהלך הצבאי מול איראן פתחה אפשרות היסטורית לעיצוב אזורי חדש. על ישראל להוביל חזון מדיני אמיץ, לגבש ברית ביטחון אזורית ולשלב הסדרה בזירה הפלסטינית - כדי להבטיח יציבות, ביטחון ושגשוג במזרח התיכון של 2025
הדרך למנוע מלחמת התשה מסוכנת עוברת ביצירת מסלול מדיני שיאפשר לאיראן לסגת מהפרויקט הגרעיני מבלי לאבד כבוד. רק הסכם רב-צדדי, שיבטיח את שרידות המשטר ויאפשר לו לטעון לניצחון בפני בני עמו, יכול לשנות את המוטיבציות בטהראן
מדיניות הסלחנות כלפי ראשי משטר הטרור היא שכפול של כישלונות העבר. חיסול הרצון לפצצת אטום ייתכן רק אם האייתולות יבינו: על שאיפה לפצצה משלמים בחיים
המדינה מציבה מיגוניות בגוש דן ובאזורים יהודיים נוספים - אך יישובים ערביים ושכונות ערביות ממשיכים להישאר מחוץ למעגל ההגנה, גם לנוכח ההסלמה הביטחונית והסכנות הברורות לחיי התושבים
מילואים ארוכים הם לפעמים מתנה לזוגיות. שירות המילואים הארוך בשל המלחמה פוגע בזוגות רבים. במקרים לא מעטים הפרידה המאולצת מהדקת את הזוגיות. הצורך ב"יחד" טבוע באנשים מאז הפסוק המקראי "לא טוב היות האדם לבדו" אבל לצידו קיימת גם כמיהה חיובית להפסקות זמניות
זו מלחמה מיותרת וצינית, שנולדה מתוך יוהרה ומהווה סכנה לחברה הישראלית יותר משהיא משרתת את ביטחונה. הגיע הזמן לניקוי מרעלים ולא להיגרר למעגל נוסף של הרס
מה שצה"ל והמוסד משיגים במלחמה מול איראן הוא בלתי נתפס, ונשיא ארה"ב כבר לוקח קרדיט מלא על מה שנעשה. עכשיו צריך להשלים את הניצחון. בישראל מבינים את זה, היחידה שצריך לדחוק בה היא ארה"ב שיכולה וצריכה להנחית על איראן את מכת החסד
