הנתונים המבהילים של מקרי הרצח הם כבר מזמן לא בעיה פנימית של "המגזר", אלא איום על מדינת ישראל כולה. מדוע נלקחו מהמשטרה הכלים הדרושים, ואיך הגענו למצב שבו איש אינו נדרש לתת דין וחשבון לציבור
הצהרות האופוזיציה על ביטול חוקי הבליץ של הקואליציה הן אשליה קשה ליישום. הדרך לייצר תקווה אמיתית היא תוכנית חקיקה מקיפה ומשדרגת, ולא מרדף כירורגי מתיש
מעבר לבלוק החרדי, נתניהו מהמר על תקיפה מהירה של טראמפ באיראן לפני בחירות האמצע בארה"ב. מהלך כזה יעניק לישראל "אור ירוק" אסטרטגי, ועשוי לשנות לחלוטין את מערכת הבחירות
הברית ארוכת השנים בין הציבור החרדי, לזה הנושא בנטל ושמסר את נפשו יותר מכל מגזר אחר במהלך המלחמה, נסדק ממזמן. עכשיו, כשהקואליציה מקדמת הקלות כלפי עריקים, רבים מחובשי הכיפות שמרגישים כי נחצה קו אדום - יסגרו חשבון ב-27.10
המלחמה החלה סביב סוגיית הגרעין והעשרת האורניום, אך ככל שהעימות התפתח מוקד הכובד השתנה - כיום, סלע המחלוקת נוגעת בשאלה מי ישלוט במעבר הימי החשוב בעולם. התקיפות האמריקנית אומנם מחלישות את יכולותיה הטקטיות של איראן, אך אינן משנות את סחטנותה ותפיסתה החדשה
הם רוצים את זה לתמיד. זה עולה הון. את מספר המאבטחים במיאמי כבר הכפילו בעבר, אבל הם רוצים עוד. תיאבון שאין לו גבולות. כרגע, במהלך המלחמה, הם מקבלים, אבל אף אחד לא מוכן להיות חתום על זה
שחיקת האמון בבתי המשפט ובשומרי הסף אינה מקרית. זו אסטרטגיה מתוכננת להכשרת הטענה "גנבו לנו את הבחירות", והחברה האזרחית היא קו ההגנה האחרון
מתחת לפני השטח, אנקרה מבססת אחיזה קבועה בסוריה באמצעות הצבא, מערכות החינוך והתשתיות. אם ישראל לא תגבש מדיניות אקטיבית, היא עלולה לגלות שהאיום הבא בגבול הצפון כבר הפך לעובדה בשטח
הממלכה המאוחדת הגדירה את משמרות המהפכה כארגון טרור - לכאורה מדובר במהלך משפטי, אך בפועל מדובר בהחלטה אסטרטגית. במשך שנים לונדון חששה כי הכרזה כזאת תפגע ביחסים הדיפלומטיים עם טהרן - אך הברקזיט, המתיחות מול רוסיה והאיומים מצד איראן, הובילו לחישוב מסלול מחדש
הדרישה של הקונגרס האמריקאי לקבלת מסמכים מהקרן לישראל חדשה היא נורת אזהרה. כשהמאבק המוסרי מקדש את כל האמצעים, ארגוני החברה האזרחית שוכחים את המבחן האמיתי של זכויות אדם: לא את מי אתה אוהב, אלא על מי אתה מוכן להגן
למרות חילופי המהלומות בין ארה"ב ואיראן, נראה כי הנשיא האמריקני מנסה למצוא נוסחה שתחלץ אותו ממערכה ארוכה - בדומה לעיראק ולאפגניסטן. בזמן שוושינגטון דורשת מהמשטר להצהיר כי ישמור על המצר פתוח, משמרות המהפכה תוקפים ספינות מסחר - ואינם נרתעים מאיומי הבית הלבן
הפטור שהעניק בן גוריון ל-400 תלמידי ישיבה הפך עם השנים ל-140 אלף פטורים - ועל פי הטענה, אינו משקף עוד צורך היסטורי אלא כשל עמוק בשוויון בנטל. לצד ביקורת על ש"ס ועל ההנהגה החרדית, מוצב קו ברור לממשלה הבאה: חוק גיוס לכולם, בלי פשרות ובלי חריגים
הסנאטור האמריקני שהפך לאחד מבעלי בריתה הגדולים ביותר של ישראל איננו. מהאמונה שהניעה את מדיניות החוץ שלו ועד החשש מפני עתיד התמיכה האמריקנית - פרידה מאדם שספק אם ישראל תמצא לו מחליף. מותו הוא תזכורת לכך שהדור שנשא את התמיכה בישראל הולך ונעלם
רונן ברגמן פרסם כי מאז כניסתו של דוד זיני לתפקיד ראש שב"כ נאסף, לטענתו, מידע מטלפונים של עיתונאים ביקורתיים כלפי נתניהו. ככל שזה נכון - שב"כ טרם הכחיש - הדבר מעלה שאלות כבדות על חופש העיתונות, חיסיון המקורות וגבולות הכוח של שירות הביטחון
ד"ר יפעת בן חי שבג"ץ הקפיא את מינויה ליו"ר הרשות השנייה חשפה השבוע עימותים שהיו לה כרגולטורית עם גופי תקשורת חזקים. מעבר לסיפורה זהו מקרה מבחן להגמוניה הישראלית הישנה המשמרת את כוחה באמצעות ברית בלתי פורמלית בין התקשורת, מערכת המשפט והתביעה הכללית
בעוד נתניהו פועל לשמר גוש יציב ולמנוע אובדן קולות, מתנגדיו מתפצלים בין רשימות חדשות, חיבורים מאולתרים ודמויות פוליטיות שמבקשות לחזור לקדמת הבמה - מהלך שעלול לעלות לגוש השינוי בקולות קריטיים בבחירות
בזמן שאנקרה השקיעה בתפאורה מרשימה, במתנות חריגות ובמסרים שנועדו להמחיש עוצמה, התוצאות הצביעו על תמונה מורכבת יותר. עסקאות ביטחוניות אמנם נחתמו, אך ארדואן לא השיג את ההכרה המדינית והאסטרטגית לה כיוון - הברית המשיכה להתייחס לטורקיה בעיקר בהתאם לאינטרסים שלה
החוקים חסרי הבושה, הניסיון של נתניהו לעטוף את הליכוד מחדש בדמויות ממלכתיות, והחקירה שזיני מקדם בעקבות טענות ברדוגו - כולם מצטרפים לאותה תמונה - ממשלה שממשיכה לפרק את המדינה מבפנים, גם אחרי האסון הגדול בתולדותיה. זו אינה ממשלה, זו כנופיה
הביקור החריג בביתו של חיים כץ היה רק יריית הפתיחה. בשבוע הבא צפוי נתניהו להציג את השינויים שהוא מבקש לקדם בליכוד - מהגדלת מספר השריונים ועד צמצום כוח המחוזות. מאחורי הדיון הפנימי מרחפת שאלה גדולה יותר: מי באמת מחזיק בכוח, התנועה או המנהיג?
בקרוב העם ילך לבחירות, אבל מבחינת יצחק עמית וחבריו בעליון אין לכך שום חשיבות: הם הרי אלה שמחליטים מה מותר ומה אסור; איזו מפלגת הונאה חדשה מדאיגה את נתניהו; לחילי טרופר לא נשארה טיפת בושה; וקומבינת "הממשלה הצרה" - עומדת שוב להתרסק בפרצוף של ראשי האופוזיציה
מההפיכה המשטרית ועד 7 באוקטובר, הכנסת הנוכחית תיזכר כאחת הקדנציות הסוערות בתולדות המדינה. כעת, כששרים קוראים להתעלם מפסיקות בג"ץ והעימות בין הרשויות כבר אינו תיאורטי, נותרה השאלה המטרידה מכולן: למי יצייתו בכירי המערכות ברגע האמת?
הניסיון להטיל על השב"כ משימות שיטור אזרחיות משנה באופן מסוכן את מעמד האזרחים הערבים, והופך אותם מאוכלוסייה מוגנת לאיום ביטחוני. פשיעה, ברוטלית ככל שתהיה, היא תופעה פלילית ולא טרור, והפיכת השב"כ למשטרת-על תמחק את יסודות האזרחות והדמוקרטיה
הוא שירת בעוקץ, נלחם בהתמכרות והיה מלא שמחת חיים וטוב לב. בסוף הוא נשאר שקוף ברחובות, עד שהרוע פגש אותו. פרידה מחבר שלא הצלחתי להציל
ובימים הללו בהן מנפצים דלתות וחלונות בחדשות 12 ובמערכת הארץ וכשההסתה נגד רשתות התקשורת ונגד עיתונאים עולה לשיאים חדשים לקראת הפריימריז והבחירות מפי שרים וחברי כנסת, אני מבקש להניח כאן התראה אסטרטגית חמה שכתובה בנתיים בדיו ולא בדם
סקרים ושיחות במעוזי הליכוד מצביעים על נקודת תורפה מרכזית: חוקי הגיוס והדרישות של הסיעות החרדיות מעוררים כעס גם בקרב חלק ממצביעי המפלגה. בזמן שמערך המילואים נשחק, נתניהו מתמקד בשימור הגוש ובהבטחת נאמנות החרדים ליום שאחרי הבחירות
השימוש באיומים ובחבלים קצרים הוא כלי עבודה שגור של מוקדי הכוח. האליטה מונעת מהציבור לשנות את סדרי העדיפויות
הנשיא האמריקני מחבק את ארדואן למרות התנגדות נתניהו, וראש הסגל של אובמה לשעבר קורא לסיים את עידן התמיכה הבלתי־מותנית בישראל. שני פוליטיקאים משני קצות המפה האמריקנית מאותתים על שינוי עמוק: האינטרס של ארה"ב קודם - וגם התמיכה בישראל כבר אינה מובנת מאליה
הוויכוח על מערכת החינוך הוא כבר לא רק פדגוגי, אלא נוגע לביטחון הלאומי ולעתידה של ישראל. את השנה האחרונה בתיכון, שנשענת כיום בעיקר על בחינות, צריך להפוך לשנה שתטפח מנהיגות, אחריות, ניסיון מעשי וכישורים שישרתו את התלמידים לקראת הגיוס לתפקידי לוחמה
ההתקרבות בין וושינגטון לאנקרה היא הרבה יותר מעסקת מטוסים. היא מסמנת שינוי במאזן הכוחות האזורי, ומחייבת את ישראל להיערך למציאות שבה טורקיה אינה רק מדברת - אלא מעצבת את הסביבה האסטרטגית כולה
האמירה של דוד זיני לא נולדה בחלל ריק: כשהיא משולבת עם הפרה של פסיקת בג"ץ, עם המתקפה על ועדת הבחירות ועם בליץ החקיקה, מתבררת תמונה מפחידה יותר מפצצה איראנית
