ההגדה לפי נתניהו: בין "עשר מכות" להבטחת גאולה
בהצהרתו לפני ערב חג הפסח הציג ראש הממשלה נרטיב תנ"כי למערכה מול איראן - עם הישגים והבטחות לעתיד, לצד מחירים שהוא עצמו מודה בהם, אך ללא תשובה ברורה לשאלה מתי ואיך זה יסתיים
בין בארי לכרבלא: האם 7 באוקטובר יהפוך ל"תעזיה" ישראלית?
השבר העמוק של 7 באוקטובר והנרטיב השיעי של "חברת המדוכאים" מאיראן נפגשים בצומת פסיכולוגי מסוכן של זעם ונקמה נצחית. רק המרת החרדה הקיומית באבל בוגר והנחת "השריון המדמם" יסללו נתיב להתבגרות לאומית ושלום המבוסס על "דיאלוג של צלקות"
המלחמה על התמונה: למה הניצחון על איראן יוכרז ב"טראמפית"?
בזמן שטילים וכטב"מים מעצבים את שדה הקרב, המערכה האמיתית מתנהלת על התודעה העולמית ועל היציאה מהבוץ המזרח-תיכוני. כדי להימנע ממלכודת המלחמה הבלתי נגמרת, טראמפ עשוי לשחזר את המודל הצפון קוריאני: מיתוג מחדש של המציאות כ"הסכם הטוב בהיסטוריה" בדרך לשקט תעשייתי
בין המקלט לנס: האם כוח צבאי לבדו יביא לנו שלום?
ההישגים המבצעיים המרשימים אל מול איראן והתקווה המחודשת למזרח תיכון אחר לא יוכלו להתממש ללא אסטרטגיה מדינית כוללת וברית ערכית עם המדינות המתונות. כדי לא לשקוע במעגל אינסופי של לחימה, עלינו לרתום את החוסן האזרחי המופלא שלנו לבנייה של שותפות אזורית אמיתית
הסכנה שבסמכויות החדשות של בתי הדין הרבניים
החלטת הכנסת להעניק לבתי הדין הרבניים סמכות לדון בענייני ממונות אינה שירות דת תמים, אלא חדירה מסוכנת של דין ארכאי אל לב המשפט האזרחי המודרני. במקום להגן על האזרח מפני לחצים קהילתיים ולבצר את ערכי השוויון, המדינה מעניקה גושפנקה למערכת משפט מפלה
30 ימים למלחמה: מאמצי הבלימה באירופה - וההזדמנות של סין ורוסיה
העולם נמצא בעיצומו של משבר אנרגיה שלא חווה מאז תחילת המלחמה באוקראינה, והסכסוך באיראן צפוי להותיר השלכות ארוכות טווח. בזמן שביבשת מסתייגים מהמלחמה של טראמפ אך גם חוששים מלהרגיזו יתר על המידה, המעצמות היריבות מנסות לגרוף רווחים בטווח הקצר
גדי, מה עשית? האמירה האומללה של איזנקוט הוכיחה שהוא לא מסוגל
כך הפך האיש הכי ראוי בגוש השינוי למי שלא יכול להיות מספר אחת, אבל גם לא מוכן להיות מספר שתיים. חבל, כי עד אתמול דווקא חשבנו עליו רק דברים טובים
30 יום למלחמה: ישראל נשענת על אמריקה יותר מאי פעם, אבל גם נבחנת בתוכה
התיאום בין ירושלים לוושינגטון מגיע לשיא, אך לצד השת"פ נחשפים גם פערים במטרות ובדרך. בזמן שהבייס של טראמפ נשאר נאמן, ביקורת מתוך המחנה הרפובליקני מתרחבת - והופכת את מעמדה של ישראל בארה"ב לתלוי יותר מתמיד בשאלה אחת: אמריקה הרוויחה מהמלחמה או נגררה אליה?
30 ימים למלחמה: בין ההבטחות לקריסת המשטר לבין המציאות שהסתבכה
טראמפ ונתניהו תלויים זה בזה, הלחץ הפוליטי גובר - וההשפעה כבר זולגת לבחירות בישראל: נתניהו הצליח לגרור את טראמפ למהלך היסטורי, אך ההכרעה מתעכבת, המחאה באיראן לא מתממשת והמחיר בבית עולה. בוושינגטון חוששים מההשלכות, ובישראל המערכה כבר משפיעה על הקרב הפוליטי
טראמפ בין עסקה למלחמה, והרחוב האמריקני מתמלא מחאות
בזמן שהנשיא האמריקני משדר התקדמות אך משאיר את האופציה הצבאית על השולחן, תנועת "No Kings" יוצאת ליום מחאה רחב עם אלפי הפגנות בעשרות מדינות. הלחץ הציבורי, יוקר המחיה והמלחמה באיראן מתלכדים לאתגר פוליטי גובר
עוד בדעות ופרשנויות
ישראל כבר לא לבד: גם ארה"ב מאמצת את הדרישות מול איראן
מסמך הדרישות האמריקני כולל לא רק את סוגיית הגרעין אלא גם את מערך הטילים והפעילות האזורית של איראן, ונחשב להתיישרות כמעט מלאה עם הקו הישראלי. בירושלים רואים בכך הישג מדיני משמעותי, אך מעריכים כי הפערים מול טהרן גדולים - והלחימה עשויה להימשך לצד המו"מ
דור ה-Doom: בני הנוער שגדלים לתוך משבר שלא נגמר
משבר אקלים, אי יציבות כלכלית, מגפה עולמית ומלחמות יוצרים עבור צעירים רבים תחושה שהעולם הוא שברירי והעתיד מאוים מראש. אם בעולם מדובר בתופעה מתרחבת, בישראל היא מגיעה כמעט לקצה, עם תגובה כפולה, לצד כשל מערכתי עמוק
מדוע ישראל תמיד בוחרת במלחמה כברירת מחדל?
החיבור המסוכן בין המיתולוגיה התנ"כית לבין האתוס הציוני יצר חברה שרואה במלחמה גזירת גורל דתית ותוכנית עבודה פוליטית. כדי לצאת ממעגל האלימות האינסופי, עלינו לגנוז את פרקי הרצחנות המקראיים ולאמץ מחדש את שפת הנביאים ואת חזון השלום כציווי קיומי דחוף
הנבואה של שרה מתגשמת: המדינה אכן נשרפת, וביבי מביט מהמיגונית
ההקלטה משנת 2000 הפכה למציאות המדממת של 2026. "בלעדיו המדינה לא תחזיק מעמד", אמרה אז הגברת, אלא שהיום מתברר שדווקא איתו, היסודות קורסים. וגם: הטרור היהודי ביו"ש הוא פצצה מתקתקת בדרך לתל אביב
גורל נתניהו בידי הנשיא: החסד הריבוני חייב לנצח את המשפט
מפרשת קו 300 ועד לדרמת נתניהו, סמכות החנינה נותרת המבצר האחרון של הרחמים מול הדין הקר והנוקשה. הנשיא אינו כפוף למערכת המשפטית שמנסה לסרס את כוחו, ורק הכרעה ריבונית אמיצה - כזו שמעזה לעקוף את הפרקליטות - תוכל להביא לתיקון הציבורי שאנו זקוקים לו
כשמשמיים נופל דבר: על החברה החרדית במלחמה
בעוד פערי המיגון הפיזיים והקשיים המעשיים בשכונות החרדיות הם מציאות קיימת, שורש הבעיה טמון במתח שבין ציות למדינה לבין סמכות הרבנים. כדי להציל חיים, על ההנהגה החרדית להחליף את העמימות וה"כוכביות" בקול אחיד וצלול שאינו מותיר מקום לספק
המפכ"ל בחר צד - וזה לא הצד של החוק
מתשובתו המתריסה ליועצת המשפטית ועד להפקרת הקצינים המקצועיים באגף החקירות, דני לוי מקבע את תקופת כהונתו כשפל הגדול ביותר שידעה המשטרה. ככל שהמפכ"ל ימשיך לבחור בנאמנות אישית לשר על פני החוק, לא יהיה מנוס מהודעה של ראשי האופוזיציה על כוונתם לפטרו ביום שאחרי
הפער הנורא בין זעקת האב מקריית שמונה לקינת האם מקיסריה
קשה לדעת האם המלחמה באיראן תסתיים בקרוב. מה שבטוח הוא שלנו, הישראלים, יש סיבה לדאגה בשני התסריטים. בין וושינגטון לצפון עולה השאלה: יכול להיות שאנחנו מפסידים במלחמה?
דיל עם איראן - ראוי, המלחמה בחיזבאללה היא פוליטית בלבד - אין איום קיומי | גיורא איילנד
בחלוף כמעט חודש של מלחמה נגד איראן נשמעות טענות נגד הדרג המדיני והצבא. אך זה קורה גם בחזית הצפונית - הציפיות מהבטחות העבר שונות מהמציאות בשטח. האינטרס הישראלי הוא סיום המערכה מול משטר האייתולות - גם אם ההסכם יהיה חלקי
סערה בלשכת נתניהו: רצף הפרשות חושף סדקים במעגל הקרוב
מהחשדות סביב מקורביו של ראש הממשלה ועד ההתבטאויות הגזעניות של יועצו הנאמן שנחשפו בחדשות 12. המקרים האחרונים מציפים שאלות על דפוס המינויים, הקרבה לשרה נתניהו וההשפעה על קבלת ההחלטות בעיצומה של מלחמה
זה נשמע מוזר, אבל המשטרה בחרה היום לציית לחוק
טקס הענקת הדרגה לסנ"צ רינת סבן הוא לא עוד אירוע שגרתי, אלא הכרזת עצמאות של המשטרה מול השר איתמר בן גביר. על היעדרות המפכ"ל מהטקס, מה הקשר של סבן למחדלי חקירת יועצי נתניהו והפצצה המתקתקת שמחכה בבג"ץ
וויטקוף וקושנר אאוט - ג'יי די ואנס אין: למה נבחר סגן הנשיא להוביל את השיחות בין איראן לארה"ב
הבחירה בסגן הנשיא ואנס להוביל את המשלחת האמריקנית לפקיסטן מסמנת את השלב הבא מבחינתו של טראמפ. ואנס עד כה נמנה על פי דיווחים, כאחד מאנשים החזקים בממשל שמתנגדים לעימות צבאי ארוך במזרח התיכון. בישראל נשארים פסימיים, כשהפערים בין שני הצדדים נשארים גדולים
מלכודת הפלת המשטר: האסטרטגיה הנדרשת מול איראן ביום שאחרי
במקום לבנות על קריסה פנימית של השלטון בטהרן, על ישראל להתמקד בתרגום ההישגים הצבאיים למנגנוני אכיפה נוקשים ולבריתות אזוריות. המטרה המרכזית היא מניעת שיקום יכולות הגרעין והטילים באמצעות שילוב של הסדרים בינלאומיים, איום צבאי ושיתוף פעולה הדוק עם ארה"ב
פעם אהבתי צבע כתום, היום אני אדומה מבושה
ההנחיות הסותרות של משרד החינוך והפער בין "הכתום הפורמלי" לזה הבלתי-פורמלי הופכים את ניהול שגרת החירום לבלתי אפשרי. ראש עיריית קריית אונו דורשת מהממשלה להפסיק לגלגל אחריות, להעביר את התקציבים המוקפאים ולהעניק לילדים ולהורים את הבהירות שמגיעה להם
שדה המוקשים של נתניהו: מאחורי הקלעים של המו"מ בין ארה"ב לאיראן
טראמפ מדבר בגלוי על "סיכוי אמיתי להסכם", ובישראל חוששים להיגרר למגרש של טהרן - מו"מ ארוך ומתיש שלא תחת אש. עם זאת, מתוך הבנה כי לא תהיה לה את היכולת לעצור הסכם, ירושלים תנסה לעצב את תנאיו ולמנף אותו נגד חיזבאללה תוך שינוי המאזן האזורי | פרשנות
בין טפטוף הרקטות למציאות המורכבת: המלחמה בלבנון רק החלה - אך העורף טרם הפנים
למרות הפגיעה הקשה בחיזבאללה והיחלשותו הכלכלית והפיקודית, בצה"ל מבהירים כי המערכה רק בתחילתה. הארגון פועל כיום במבנה גרילה מבוזר, ממשיך בירי "טפטופי" אך מטריד לעבר הצפון, בעוד ישראל שואפת לבודד אותו, לנתקו מאיראן וליצור מרחב חיץ
האישה בארה"ב, הבן בהונגריה, העיקר שאנחנו עמוק במקלטים
ראש הממשלה תובע מאזרחי ישראל לגלות חוסן, אבל נחשו היכן נמצאים בני משפחתו הקרובה? וזה עוד כלום לעומת הנאום המחריד של יאיר בהונגריה
לא באים לעבודה: האם נפילת המשטר באיראן קרובה מתמיד?
שגריר ישראל בוושינגטון מאבחן ירידה במורל של מנגנוני הביטחון האיראניים שאינם מתייצבים לעבודה. למרבה הצער מדובר בסוג אחר של עבודה: עבודה בעיניים כתוצאה מזיהוי ירידה במורל של הישראלים
המהלך בלבנון: בידוד הזירה, מודל עזה ותפיסת שליטה - כך משתנה המערכה מול חיזבאללה
ההנחיות להשמדת גשרים מעל הליטני והאצת הרס הכפרים בדרום לבנון מסמנות מעבר לשלב חדש בלחימה מול חיזבאללה: ניתוק הדרום משאר המדינה, פגיעה בצירי האספקה ויצירת מרחב חיץ לאורך הגבול. בצה"ל מכוונים לתפיסת נקודות שליטה - תוך הרחקת האיום ושינוי המציאות הביטחונית
תעלומה: למה החות'ים לא משתלבים במלחמת הקיום של המשטר האיראני?
בעוד איראן נאבקת על הישרדות משטרה ומפעילה את שלוחותיה באזור, החות'ים בתימן שומרים על איפוק מפתיע ואינם נחלצים לעזרת פטרוניתם. שורת סיבות, החל מהרתעה ישראלית אפקטיבית ועד לשאיפות עצמאיות להנהגת הציר השיעי, עשויות להסביר מדוע הארגון בוחר להישאר על הגדר כרגע