לפני "שלב ב'": הברית המוסרית להשבת רן גואילי
החזרת לוחם היס"מ שנפל בקרב הגבורה בעלומים היא חובה ערכית שאין להטיל בה ספק. יו"ר ארגון אלמנות ויתומי צה"ל בקריאה למנהיגים ולציבור: לא מסיימים את המלחמה בלי לעמוד בהבטחה לבנינו - לא משאירים אף אחד מאחור
הקמפיין של גנץ: פוליטיקה של הדרה במסווה של "ממלכתיות"
במקום להוביל אלטרנטיבה דמוקרטית אמיצה, בני גנץ בוחר שוב להשתמש בנציגי הציבור הערבי ככלי לניגוח פוליטי ולהעמקת הדה-לגיטימציה. הפניית הגב ליד שהושיט הציבור הערבי אינה רק טעות אסטרטגית, אלא כניעה לשפת הימין ומבחן שבו הממלכתיות הישראלית נכשלת שוב ושוב
פוליטיזציה במדים: הסכנה שבביטול העצמאות המקצועית של הפצ"ר
הצעת החוק להכפפת הפצ"ר לרמטכ"ל מאיימת לרסק את שלטון החוק בצה"ל ולהותיר את המפקדים והחיילים חשופים משפטית בבית הדין בהאג וללא הגנה על זכויותיהם מול המערכת. פגיעה בעצמאות שומר הסף הצבאי היא לא משילות, אלא הזמנה לאנרכיה שתערער את אמון הציבור במודל צבא העם
השיטה בליכוד לקראת הפריימריז: תקוף חזק ותבטיח את המקום בכנסת. רק תסתכלו על גוטליב
חברי הכנסת בליכוד ממשיכים מדי יום להתקיף את מערכת המשפט, התקשורת ואת היועמ"שית. רובם מפחדים על הכיסא בכנסת הבאה ויודעים שזה מה שהמתפקדים אוהבים. יש סיבה ששר המשפטים לוין עלה לשיחה עם פעילי ליכוד והבטיח "להעלים" את בית המשפט אם יעיז להתנגד לו
כיצד דרישת ארה"ב לשלוט בגרינלנד תשפיע על ישראל?
המאבק על גרינלנד מסמן את חזרת הגאו-פוליטיקה הקשוחה. מה הוא מלמד על סדרי העדיפויות של וושינגטון - וההזדמנויות של ישראל?
"הצבא המקביל" והפינוקים: "הסוד" האיראני שמונע את קריסת המשטר
בזמן שהעולם מחפש סדקים בצבא איראן, המנהיג העליון נשען על מפלצת שבנה במו ידיו - משמרות המהפכה. חוץ מלדכא את העם, הם גם מרתיעים את הצבא הרגיל מלעזור לו. כעת הכל תלוי בטראמפ: האם ייתן למפגינים את הסולם שהם צריכים או שייפול למלכודת הדיאלוג של טהרן?
גם אם יפסיד בבחירות: לנתניהו אין שום כוונה לפנות את השלטון
בניגוד האינטרסים החמור שנוצר בין ראש הממשלה למדינה, נולדות יוזמות מטורפות כמו ההכרזה על החלטות בג"ץ כלא חוקיות. הנורא מכל הוא שנדמה שעדיין לא ראינו כלום: ככל שיתקדם משפטו של נתניהו, תגבר הנכונות לאחוז בשלטון בכל מחיר
"הם רוצים לדבר": ערוץ התקשורת האיראני-אמריקני שנחשף בטיסת הלילה של טראמפ
בדרכו חזרה מאחוזתו במאר-א-לאגו, סיפר הנשיא האמריקני על פגישה מתוכננת עם מנהיגי איראן - אך לא שלל תקיפה טרם קיום הפגישה. מבחינת טהרן, מדובר במהלך הישרדותי מובהק שנועד לפתוח ערוץ דיפלומטי ברגע האחרון
עבריין נמלט? המשמעות המשפטית של ההכרזה והאופציות של איינהורן
ההכרזה של המשטרה היא צעד הצהרתי שיוצר עילת מעצר רק בישראל, ואינו מחייב מדינות זרות. בפני איינהורן עומדות 3 אפשרויות: התבצרות בחו"ל תוך ניצול הספקנות המשפטית בסרביה, הגעה להסדר משפטי מרחוק, או התייצבות מרצון שתנטרל את טענת ההימלטות
נורא מה שקורה בעזה, סליחה: בטהרן. על המוסר הכפול של ישראל
פגיעה באזרחים היא טבח או הגנה עצמית? מראות של הרוגים - אותנטיים או מבוימים? והפגנות התמיכה ברחבי העולם, אנטישמיות או מופת של סולידריות? תלוי אם מדובר בעזה או באיראן
עוד בדעות ופרשנויות
השמאל באירופה שותק מול איראן, ולא במקרה
בעוד שרחובות היבשת סערו למען עזה, המאבק הנואש לחירות בטהרן נתקל בשתיקה צורמת שלא נובעת מחוסר מידע, אלא ממחסום אידיאולוגי. כך החפיפה המקרית לאינטרס הישראלי יצרה שתיקה מוסרית אל מול משטר דיכוי המגדיר עצמו כאנטי-מערבי
מצפון ועד דרום: הציונות של דור ה-7 באוקטובר נולדת בפריפריה
הצעירים שצמחו בפריפריה אינם מחכים עוד לשוויון, אלא יוצרים אותו במו ידיהם דרך מנהיגות, מצוינות ושירות משמעותי. מתוך המכינות ועד לחזית הלחימה והעשייה החברתית, הם מוכיחים כי החוסן הלאומי של ישראל תלוי ביכולתנו להפוך את הפריפריה למנוע הצמיחה והנהגת המדינה
משטרה או צבא? כך הפך "המאבק בפשיעה" לכלי לשליטה בבדואים
העתקת פרקטיקות צבאיות אל תוך היישובים הבדואים בנגב אינה רק כלי למאבק בפשיעה, אלא אסטרטגיה לעיצוב האוכלוסייה כ"אויב" לצורך שליטה פוליטית וקרקעית. השימוש במצור, מסוקים וירי חי בלב יישובים אזרחיים מסמן את שחיקת הדמוקרטיה והפיכתם של אזרחים למטרות ביטחוניות
שיעור בניהול סיכונים: למה שר החינוך משקיע בפיננסים אך מהמר על העתיד?
ההחלטה להפוך את החינוך הפיננסי למקצוע חובה היא צעד חיוני למניעת פשיטות רגל אישיות, אך עומדת בסתירה להתנהלות המשרד בזירות אחרות. מהעדפת מוסדות ללא לימודי ליבה ועד להחלשת האוניברסיטאות, נראה כי השיקול הפוליטי גובר על הראייה הכלכלית הרחבה שהשר מבקש להנחיל
מתנה למשטר האיראני: למה אסור לישראל לחסל את חמינאי?
חיסול המנהיג העליון עלול להתברר כטעות אסטרטגית שתעניק למשטר לגיטימציה לדיכוי אכזרי ותהפוך מנהיג דועך וחלש לשאהיד ומיתוס שיעי בלתי מנוצח. הדרך לשינוי אמיתי עוברת דרך תמיכה בעם האיראני ובמאבקו הפנימי, ולא בקיצורי דרך צבאיים שישרתו את נרטיב "האויב הציוני"
נתניהו הולך על כל הקופה: מחוק הגיוס ועד שלום עם איראן
בעוד רה"מ מתייצב מאחורי חוק הגיוס ומפרק את מוקשי האופוזיציה, בסביבתו מסמנים יעד אסטרטגי חדש ומפתיע: הסכם שלום עם איראן שאחרי המשטר. וגם: ההיסטוריה שמוכיחה כי דרישת היועמ"שית לפיטורי בן גביר תקדימית, והקרב הפנימי בין לפיד, גנץ ובנט על הכישלון מול החרדים
האופנוע של גנץ מאותת לפנסיה - אבל זה לא הולך לקרות בקרוב
בין סקרים מתרסקים, אדמו"רים מהססים וחברי כנסת שמתלבטים בשקט - רשימת ה"אינם פורשים" מתארכת, והפוליטיקה הישראלית מוכיחה שוב: לפרוש זה קל, להישאר זה האתגר האמיתי
העולם משתנה, ורק הפוליטיקה הישראלית תקועה
אנחנו חיים בתוך "דמוקרטיה של זהות אחת" שבה אפשר לבחור רק בין גוונים של אותה תפיסת עולם. כשהתחרות היא רק על ניהול יעיל של הרוע במקום על מדינה צודקת, אנחנו לא באמת בוחרים עתיד, אלא מנהלים את העוולות במינימום בושה
מוסר כפול: דין אחד לשופטים - ואחר לכולם
פרשת ניגוד העניינים של נשיא העליון מוכיחה שבמדינה שבה מערכת המשפט זקוקה לאמון ציבורי - אין דבר שמערער אותו יותר מאשר דין אחד לשופטים ודין אחר לכל השאר
הרצוג יבין בקרוב את ההבדל בין התנגדות לחנינה, לבין קביעה שהיא לא חוקית
העמדה שמגבשים בקרב היועצת המשפטית לממשלה לעניין החנינה לנתניהו, היא לא רק דעה בדיון, אלא חוות דעת לפיה היענות הנשיא לבקשת נתניהו היא לא חוקית. הרצוג יבין מהר שכדי להפוך את החנינה לאפשרית יש מעט מאוד פתרונות לגיטימיים, אולי רק אחד
הדחת בן גביר מוצדקת, אך היא תיהיה ניצחון פירוס של בג"ץ
תוכנית השלבים שקבע קבינט המלחמה נראית כמו "הכישלון המוחלט", בעוד שחמאס משתקם. נתניהו נלחם כדי למנוע את פסילתו של בן גביר. הסתבכויות העבר של רומן גופמן מעידות על חוסר התאמה קיצוני לתפקיד ראש המוסד. ומהם השיקולים של המפכ"ל לעכב את פרסום ממצאי חקירת הפצ"רית?
בדרך לרעידת אדמה: נתניהו מתעב את רשימת הליכוד הנוכחית - ומתכנן שינויים נרחבים
בית שאן, חיפה, חדרה, אשקלון, חולון. בכל עיר ויישוב בה יש פעיל ליכוד מספיק חזק תמצאו חבר כנסת או שר ממפלגת השלטון. ככה זה בימים גורליים לעתיד הקריירה הפוליטית שתקבע בפריימריז הקרובים. נתניהו יודע מה המטרה, ולא יבחל באמצעים - גם אם עבדו בשבילו שלוש שנים
איך הפכה טרגדיה של נער שנדרס למשהו ששבר את כל שיאי הכיעור?
נער חרדי נדרס בירושלים - והפרשה הוציאה מאתנו את הרוע, שלמרבה הצער התברר כי הוא קיים בנו בשפע. למדורת ההבלים הוסיפו הפעם כולם קיסמים: הימין והשמאל, המשטרה והתקשורת
להסיר את החסמים: מדוע המדינה חייבת להשקיע בליבת החינוך לגיל הרך
סבסוד מעונות היום למשרתי המילואים הוא צעד כלכלי מבורך, אך אינו פותר את משבר האיכות העמוק בתחום החינוך לגילאי ל-0 עד 3. כדי למנוע נזקים התפתחותיים וצמצום פערים חברתיים, על המדינה להשקיע בשיפור שכר המחנכות, בהכשרה מקצועית ובתקינה שתעמוד בסטנדרטים הבינ"ל
דונלד טראמפ מתנהג כמו הבריון השכונתי: למה זה רע לישראל?
נשיא ארה"ב השיב את הקולוניאליזם לאופנה, אחרי שחטף נשיא של מדינה אחרת, תפר לו תיק והכריז שמעתה הוא בעל הבית. בניגוד לתפיסה הרווחת, אלה חדשות רעות לישראל
פרס ללפיד ומכה לגוש: גיוס "הקפלניסטים" של גולן - והקרב על הקול המתון
הצטרפות הקיצוניים שבמחאה למפלגתו של גולן יעשה ללפיד את הבידול המדויק שהוא זקוק לו. אולם נראה כי הנפגע העיקרי מכניסתם של מתמודדים כמו רדמן ודרור הוא הגוש כולו ובעיקר המצביע האלקטוראלי האפשרי של ליברמן, בנט ואולי גם בני גנץ
לזהות את הכתובת על הקיר: האחריות של כולנו למניעת הרצח הבא
אלימות זוגית לא מתחילה בפיצוץ פתאומי, אלא נבנית דרך דפוסי שליטה והשפלה שאינם תמיד מזוהים כסכנה ממשית. כדי למנוע את הטרגדיה הבאה, עלינו לשנות את התפיסה הציבורית, בדגש על רתימת גברים לזיהוי נורות אזהרה שאינן פיזיות ומתן מענה מותאם להסלמה שנוצרה בחסות המלחמה
בין תראבין לגבעות: אכיפה סלקטיבית אינה משילות - היא גזענות
המבצע המשטרתי חסר התקדים בתראבין, המלווה בענישה קולקטיבית ובשימוש במינוח "תג מחיר", חושף סטנדרט כפול ומסוכן אל מול הכלת הטרור היהודי בגדה. כאשר יד קשה מופנית רק כלפי אוכלוסייה ממוצא מסוים בעידוד הדרג הפוליטי, לא מדובר במשילות, אלא במדיניות גזענית
האמת מאחורי הוועדה הפוליטית: זה מה שנתניהו מנסה להשיג
בוועדת החקירה שבדקה את כשלי מלחמת לבנון ה-2 ישבו אנשים רצינים שהחלו בעבודתם חודש לאחר סיומה. עכשיו, יותר משנתיים מאז שבעה באוקטובר, ראש הממשלה עדיין מסרב להקים אחת כזו - כשבידיו ובפיו אוסף של תירוצים וחארטות. נותר רק לחשוב מה היה עושה נתניהו האופוזיציונר
הגיע הזמן להפסיק להתרגל: דרושה שרה למאבק לאומי באלימות מינית
אל מול נתונים בלתי נתפסים של פגיעה בילדים, איננו יכולים להמשיך בשגרת חיינו ולוותר על הטיפול בשורש הבעיה. עלינו להפסיק להסתפק בכנסים ובוועדות ולהקים לאלתר משרד ממשלתי ייעודי עם תקציב וסמכות, שיציב את המלחמה באלימות המינית כחלק בלתי נפרד מהאג'נדה הלאומית