ככל שמתארכת שורת הלוויות, כשעוד ועוד הספדים מרוממים את חשיבות ההקרבה על מזבחות העם והארץ. קשה לחמוק מהשאלה מאיפה באה החדווה המדכאת הזו לשלוח את מיטב הבנים אל ארצות המוות המובטח? מעטים הם ההורים, אף שיש כאלה, המגדלים את ילדיהם למות
"חילוקי דעות המונעים שיתוף פעולה יעיל" הוא מושג המפתח בטענה העתידית שעשויה להגיע מצד נתניהו וממשלתו אם יוחלט לפטר את היועמ"שית. ידה של בהרב-מיארה הייתה לרוב על העליונה בבג"ץ ולכן זה לא יחזיק מים. אבל בעצם, מה מונע מהממשלה פשוט לבטל את כל הכללים?
כשבכירי שירותי הביטחון מדווחים לעיתונאי שהם יאמרו לרה"מ שאם הוא לא יתגמש החטופים ימותו, זאת פגיעה בהצלחת המו"מ פי אלף מההדלפה של פלדשטיין. המערכת חיה בשלום עם עבירות כל עוד הן מסתדרות עם הקו שלהן, וחוקרות כשההדלפה פוגעת בנרטיב האנטי-נתניהו שהן מקדמות
מכתבה האחרון של היועמ"שית, שהיה מנוסח כמו "מיצוי הליכים", הבהיר לרנ"צ דני לוי שהוא הזרוע המרכזית של האכיפה בישראל אבל הוא לא פרשן החוק. לוי ירד מהעץ בנוגע להדחת יועמ"ש המשטרה, אבל סערה חדשה בפתח ולוי יצטרך להכריע אם הוא עומד לצד השר העבריין או לצד החוק
המלחמה מתקרבת לסיומה וכל מי שחלם על הכרעה צבאית ברורה צפוי להתאכזב - ממש כמו מי שפנטזו על שלום לפני ה-7 באוקטובר
הזמן שנתניהו קנה כדי להבטיח את המשך שלטונו הוא גם הזמן בו האופוזיציה יכולה להתעשת ממחדליה שלה. כניסת סער לממשלה מעניקה שהות לבחון מדוע האופוזיציה כשלה עד עתה בהפלת הממשלה
במשך חודשים סער נקב במחיר גבוה, תיק הביטחון, כדי להגיע למעמד לחיצת הידיים עם רה"מ. אך חשיפת המגעים וההישגים בצפון הובילו לירידה במניה. חרף המילים הממלכתיות, ברור שההחלטה נובעת מאינטרסים פוליטיים צרים: האחד רוצה לרצות את החרדים והשני צריך מפלט מאחוז החסימה
מול ישראל ניצבת סכנה ברורה ומיידית של עיצומים ואמברגו ביטחוני, בתקופה בה צרכיה הביטחוניים המיידיים וארוכי הטווח רק הולכים וגדלים, והצורך בהשלמתם הוא אקוטי ואף קיומי. מה אפשר לעשות?
חנוך הוא איש טוב, וברור שכוונותיו טובות. אבל לא יעזור: כשהוא מציע להנחות את טקס הזיכרון של המשפחות ל-7 באוקטובר, הוא מפרק אותנו במקום לחבר ונותן יד לאירוע פרטי שפוער פצע בגוף הממלכה. אסור להכריח את ההורים של הנרצחים והנופלים לבחור צד - יש לנו רק מדינה אחת
זה יקרה דרך הטבע, דרך הקלפי או דרך מעשיהו. המסך יתרוקן, המחוות החלולות ייראו כמו מערכונים שנלקחו מתוך חלום רע. המונים שמכירים רק את המנהיג הרקוב, ואת השיגעון כנורמליות היחידה, יירפאו - וראש הממשלה החדש יישא בכנסת נאום בחירות מלא תקווה. אלו יהיו מילותיו
האמצעים העומדים לרשות ארגוני הטרור באיו"ש מטרידים, וצריכים להדליק נורה אדומה במערכת הביטחון. הלחימה בדרום ובצפון מחייבת את מרב הקשב, אך כדי לצמצם את החיכוך באזור נדרשת פעילות מעמיקה במעוזי הטרור. מבצע "מחנות קיץ" חייב להיות מועתק למוקדים נוספים בגזרה
לרגע חזרנו לעצמנו: מדינה עם יכולות-על שמגמדות כל סרט אקשן. צה"ל, אמ"ן והמוסד יזכו להפוגה ממכונת הרעל, אבל כשאבק החיסולים ישקע הכל יתחדש, גם תוכנית נתניהו לפטר את גלנט. המאבק בין "האליטה" שחיסלה את הנייה, לבין המשיחיים שמחסלים את בסיס קיומנו, עוד בעיצומו
התחושה המרכזית בחמאס היא בהלה: ראשי הארגון, ולצידם בכירים בצמרת האיראנית, מבינים שגם אליהם אפשר להגיע. היכולות של הגוף האחראי לפעולה מעידות שהחיסולים הבאים הם עניין של זמן. את עיקר הלחץ חש סינוואר, שמקבל כעת סיבה חדשה לחתור לעסקת חטופים ולסיום המלחמה
זהו בוקר שבו התעוררו הישראלים וגילו שמעט צבע חזר ללחייהם, אחרי לילה שבו מצאנו לרגע את כל מה שנדמה שאבד לנו: תעוזה, מודיעין מדויק ויכולת ביצוע. זהו בוקר נפלא לכל מי שבילה את הלילה שלפניו במיטתו, כלומר לרובנו - מלבד לעשרות שהעבירו עוד לילה בגיהינום
לכאורה, שבירת שיא של כל הזמנים בייצוא נשק היא מאורע משמח. אלא שמאחורי החגיגות והמיליארדים שנשפכים מסתתרות שאלות עמוקות יותר: מדוע אנחנו מוכרים את אמצעי הלחימה כחול-לבן ללקוחות כה מפוקפקים? והאם באמת אנחנו רוצים לחיות על החרב ולהתפרנס ממנה עד קץ כל בשר?
לאחרונה הקבינט הכשיר חמישה יישובים "צעירים" בשטחים, כדי להעניש את הפלסטינים. בכך הוא הדגים באופן מושלם את הביטוי הלועזי, "לכרות את האף של עצמך כדי להעניש את הפנים". מי שמשוכנעים שכל קרוואן חדש מקדם את ביאת המשיח, פשוט לא רואים מטר קדימה
הדרישה לבטל את פגרת הכנסת היא אולי פופוליסטית, אבל צודקת: לחטופים אין פגרה של 3 חודשים, גם לא למילואימניקים, לחקלאים, לבעלי העסקים, למפונים, לבעלי הצימרים ובעצם לאף אחד, מלבד אותם 120 חוצפנים
שכנחשפתי לראשונה לסערת "סרטון ההמרדה", הייתי משוכנע שמדובר בפארודיה. למרבה האירוניה, אותם כלי תקשורת שנרמלו, חיבקו ושיתפו פעולה עם הפגיעה בצה"ל, הזדעזעו פתאום מ"ההמרדה" המסוכנת - ואפילו צמרת צה"ל הצטרפה לחגיגת הצביעות
איך מעצמות קורסות? בהתחלה לא שמים לב לסימנים, אחר כך מתאמצים להתעלם מהם, ובסוף נגיף הדת הקטלני הורג את המדינה מבפנים, כפי שעלול לקרות גם לנו. אין לשום עם ומדינה חיסון מפני המחלה האוטו-אימונית הזו. נגד מגיפה כזו - יש רק פתרון בדוק אחד
השיטה פשטה את הרגל, ופשטה לנו את העור. היא מרסקת את החברה, גורמת להקצנה חסרת מעצורים מכל צידי המפה הפוליטית, ומזהמת את המנגנון המקצועי והאמין שעליו נשען כלל המגזר הציבורי. זה הזמן למצוא חלופה שישראל תהיה ראויה לה
ברקע הלחץ הבינלאומי המתגבר, ישראל, שממשלתה הנוכחית נוקטת במדיניות חסרת תקדים ביהודה ושומרון, תצטרך לבחור: האם להצטרף לקואליציה הבינלאומית, או לפעול כפי העולה על רוחה. אם לבחון על פי גורל דרום אפריקה לפני 30 שנה - הבחירה באופציה האחרונה תלווה במחיר כבד
שיתוף הפעולה הבינלאומי ביירוט המתקפה מאיראן הוא רק פרומו לשאיפה האמיתית של המערב: הקמת מדינה פלסטינית. הסיוע מחברינו היה רק מבוא לאילוף ישראל הסוררת לבל תסרב לדרישה הוותיקה. כעת זהו המבחן האמיתי של כל מנהיג ישראלי - האם יצליח לעמוד בפרץ מול מכבש הלחצים?
לפי גורמים הבקיאים במתרחש, נתניהו מצוי בלחץ חריג מהאפשרות לצו מעצרו מטעם בית הדין הבינלאומי, ומבצע בימים האחרונים מרתון שיחות טלפון במאמץ ללחוץ על כל גורם רלוונטי בעניין, בדגש על ביידן. במידה ויתממשו - ייצרו צווים אלו רעידת אדמה בממדים שטרם הכרנו
נתניהו נראה הערב רדוף מאי פעם, ועשה מסיבת עיתונאים רצופת סתירות, שגיאות ובלבולים. כמה סמלי שבזמן שיפקע הפטור, והמוני צעירים חרדים יהפכו חייבי גיוס, כלומר עריקים, הוא יהיה בהרדמה מלאה. גם כשהוא יתעורר, הבעיה שבאמת קורעת את העם לא תיעלם
ההפגנות שהרעידו אמש את המדינה כוונו למי שאמור להגן עליה, ומתעקש להמשיך לנהל אותה על אף ניגוד האינטרסים הקיצוני בו הוא נגוע. אך ראש הממשלה בשלו, ועל כך יצאו ההמונים לרחובות: כי בסוף, אם יש דבר שמפחיד את נתניהו, מבכירי התפיסה "המדינה זו אני" - הוא מהפכה
בשעה שבירושלים מוטרדים מהיחסים המידרדרים עם וושינגטון, גם מול אירופה חלה התפתחות מדאיגה: התמיכה בישראל הפכה למאמץ מתואם נגד המדיניות שלה בעזה. המגמה הזו עלולה להנחית עלינו מכה כואבת ומפתיעה בתחום החשוב מכל - אלא אלא אם כן נתעורר בזמן
טבח 7 באוקטובר הוכיח שאי השוויון בגיוס לא יוכל להימשך כפי שהיה. הפתרונות שהוצעו עד כה השאירו את הכוח אצל הפוליטיקאים החרדים וראשי הישיבות, ולא אצל המועמדים לשירות ביטחון עצמם. אבל אפשר לעודד את המגזר להתגייס, גם בלי לשלוח עשרות שוטרים צבאיים לבני ברק
משבר הגיוס נופל על ראש הממשלה בעיתוי הכי גרוע שאפשר, ונראה אותו מפטר שוב את גלנט. לצה"ל בהחלט יש מה לעשות עם החרדים, שסופרים את הימים לקץ הממשלה. אסון המשאית בעזה מראה ש"היום שאחרי" כבר כאן. ובין לבין, כולם פספסו את המניפולציה של ערוץ 14 בפרשת כרטיסי הסים
תמיד יהיו לנו שונאים פשטניים ומעריצים מביכים, לרוב בגלל אותן הסיבות ממש. אבל כל בר דעת יודע שהצרות שלנו לא מתחילות ונגמרות שם. לא כל ביקורת על ישראל היא אנטישמיות, ולא כל ידידי ישראל - ושותפי נתניהו - הם אוהבי יהודים. ההפך הוא הנכון
בשעה שאחדות היא מבורכת בשדה הקרב, בחברה האזרחית היא מזיקה. הקריאה לה תמיד תשרת את השלטון הקיים ותפגע ביכולת לבקר אותו. טוב תעשה ישראל אם תפסיק להתבסם מסיסמאות האחדות ותבקש את ההפך - הכרעה ביחס לעתידה, לדמותה מבית ולקשריה עם עמי האזור ובראשם הפלסטינים
הטענה שאין הבדל בין הרשות הפלסטינית לחמאס סוללת את הדרך חזרה הישר למדיניות חיזוק חמאס. במקום ללמוד את הלקח, נתניהו חוזר לאותה אסטרטגיה ישנה: מדבר על מיטוט חמאס ביד אחת, אך פועל להחלשת האלטרנטיבה הפוליטית שלו, ובכך ממשיך לחזק אותו
הדחתם של חיילי מילואים שהעלו סרטון מחאה הוא קצה קצהו של קרחון המאיים להתנגש בעצמה רבה על גבה של המערכת הצבאית, ולהביא לסחרור מסוכן. צה"ל חייב לראות בנושא דגל שחור מתנוסס ולפעול במיידית ומבעוד מועד בטרם תעבור המחאה את קו הגבול המותר, שאחריו אין דרך חזרה
