מצד אחד, ספגנו השפלה פומבית, וההרתעה מול האיראנים קרסה. מנגד, ישראל הפגינה יכולת מרהיבה שתילמד באקדמיות הצבאיות עוד שנים ארוכות. עכשיו רק נותר לראות אם נתניהו, ששוקל איך להגיב, יעז להמרות את פיו של ביידן
הנשיא האמריקני הכי פרו ישראלי מאז ומעולם, נאלץ לשמוע שהוא מעדיף את חמאס על פני ישראל, אבל ברגע האמת לא אכזב והוכיח שוב שהוא ידיד אמת. עתה השאלה היא לא רק אם נתניהו יימנע ממתקפה נוספת על ביידן, אלא האם הנשיא האמריקאי ימחל לנו גם בשלישית?
חצי שנה למלחמה, וההבטחות לניצחון מוחלט נראות יותר כמו כישלון מוחלט בהשבת 133 חטופים שעדיין בשבי. העדויות מצוותי המו"מ ב"עובדה" חיברו את הנקודות למסקנה ברורה: רוח קרירה נושבת מלשכת רה"מ, מערימה קשיים ומכניסה עזים לשיחות במקום לקבל החלטות הקשות על החזרתם
נתניהו נראה הערב רדוף מאי פעם, ועשה מסיבת עיתונאים רצופת סתירות, שגיאות ובלבולים. כמה סמלי שבזמן שיפקע הפטור, והמוני צעירים חרדים יהפכו חייבי גיוס, כלומר עריקים, הוא יהיה בהרדמה מלאה. גם כשהוא יתעורר, הבעיה שבאמת קורעת את העם לא תיעלם
ההפגנות שהרעידו אמש את המדינה כוונו למי שאמור להגן עליה, ומתעקש להמשיך לנהל אותה על אף ניגוד האינטרסים הקיצוני בו הוא נגוע. אך ראש הממשלה בשלו, ועל כך יצאו ההמונים לרחובות: כי בסוף, אם יש דבר שמפחיד את נתניהו, מבכירי התפיסה "המדינה זו אני" - הוא מהפכה
בשעה שבירושלים מוטרדים מהיחסים המידרדרים עם וושינגטון, גם מול אירופה חלה התפתחות מדאיגה: התמיכה בישראל הפכה למאמץ מתואם נגד המדיניות שלה בעזה. המגמה הזו עלולה להנחית עלינו מכה כואבת ומפתיעה בתחום החשוב מכל - אלא אלא אם כן נתעורר בזמן
טבח 7 באוקטובר הוכיח שאי השוויון בגיוס לא יוכל להימשך כפי שהיה. הפתרונות שהוצעו עד כה השאירו את הכוח אצל הפוליטיקאים החרדים וראשי הישיבות, ולא אצל המועמדים לשירות ביטחון עצמם. אבל אפשר לעודד את המגזר להתגייס, גם בלי לשלוח עשרות שוטרים צבאיים לבני ברק
משבר הגיוס נופל על ראש הממשלה בעיתוי הכי גרוע שאפשר, ונראה אותו מפטר שוב את גלנט. לצה"ל בהחלט יש מה לעשות עם החרדים, שסופרים את הימים לקץ הממשלה. אסון המשאית בעזה מראה ש"היום שאחרי" כבר כאן. ובין לבין, כולם פספסו את המניפולציה של ערוץ 14 בפרשת כרטיסי הסים
תמיד יהיו לנו שונאים פשטניים ומעריצים מביכים, לרוב בגלל אותן הסיבות ממש. אבל כל בר דעת יודע שהצרות שלנו לא מתחילות ונגמרות שם. לא כל ביקורת על ישראל היא אנטישמיות, ולא כל ידידי ישראל - ושותפי נתניהו - הם אוהבי יהודים. ההפך הוא הנכון
בשעה שאחדות היא מבורכת בשדה הקרב, בחברה האזרחית היא מזיקה. הקריאה לה תמיד תשרת את השלטון הקיים ותפגע ביכולת לבקר אותו. טוב תעשה ישראל אם תפסיק להתבסם מסיסמאות האחדות ותבקש את ההפך - הכרעה ביחס לעתידה, לדמותה מבית ולקשריה עם עמי האזור ובראשם הפלסטינים
הטענה שאין הבדל בין הרשות הפלסטינית לחמאס סוללת את הדרך חזרה הישר למדיניות חיזוק חמאס. במקום ללמוד את הלקח, נתניהו חוזר לאותה אסטרטגיה ישנה: מדבר על מיטוט חמאס ביד אחת, אך פועל להחלשת האלטרנטיבה הפוליטית שלו, ובכך ממשיך לחזק אותו
הדחתם של חיילי מילואים שהעלו סרטון מחאה הוא קצה קצהו של קרחון המאיים להתנגש בעצמה רבה על גבה של המערכת הצבאית, ולהביא לסחרור מסוכן. צה"ל חייב לראות בנושא דגל שחור מתנוסס ולפעול במיידית ומבעוד מועד בטרם תעבור המחאה את קו הגבול המותר, שאחריו אין דרך חזרה
