העיתונות נרמלה את הסרבנות, את חילול יום הזיכרון והשבוע גם תקיפת מפגינים ביום כיפור, תוך הצגה בדרכים שונות של הקורבן כתוקפן והגנה על חוקי ג'ונגל. וגם: על עולם האסוציאציות של השופט עמית ומה מזכירה לו התפילה בכיכר דיזנגוף
ביום כיפור התברר: הליברלים לא חלשים. הם לא ישלימו יותר עם האצבע בעין, עם סימונם כבוגדים ועם תפיסת ה"שלי שלי ושלך - שלי" בנוסח "ראש יהודי". בג"ץ הוכיח שוב את עומקו ואיזונו מול חוק מופרך שנתפר למידותיו של פרנואיד והוגדר כחוק יסוד רק כדי להימנע מביקורת
באולם בית המשפט העליון היתה אתמול הסכמה גורפת על כך שחוק הנבצרות נולד וקודם בחופזה ממניעים פרסונליים בלבד. שוב התברר שנתניהו לא "נכנס לאירוע" - הוא האירוע בעצמו, ומלחמת ההישרדות שלו מסחררת את המדינה לתוך טירוף מערכות
נשק הנבצרות נראה יותר ויותר כמו אגדת קומיקס. נשק מסתורי שאולי יום אחד גיבור העל ישתמש בו, אבל הוא לא באמת קיים. המופע של נציג היועצת אתמול היה מביך, והגיע הזמן שהיועצת תחתוך ותודיע: כלי הנבצרות הוא לא זה שיפתור את הפרת ניגודי העניינים של ראש הממשלה
הניסיון של קבוצה דתית מסוימת לאכוף את אמונותיה בלב עיר שחרדה לחופש שלה נידון לפיצוץ מראש. הדרך היחידה שבה נוכל להישאר גם יהודית וגם דמוקרטית היא אם נפריד את הדת מהמדינה והפתרון היחיד הוא לקבוע שעל הכנסת ומוסדות המדינה אסור לקחת חלק בכפיית אמונה דתית. דעה
מותר להתפלל בהפרדה, אבל בבתי כנסת - ולא במרכז העיר החילונית ביותר בישראל. הניסיון לכפות זאת הוא ניסיון דוחה לייצר מהומה מיותרת. בינתיים, הפוליטיקאים רוכבים על הגל וקופצים על ה"אנטישמים" ש"לא מכבדים את יום כיפור". כנראה ש"שאולי" צדק, צריך פה מלחמת אזרחים
במלחמה הארורה ההיא איבדתי את בעלי, סא"ל אודי שלח. אני וחברותיי האלמנות נושאות את פצעיה הפתוחים של המלחמה ההיא. המדינה מיטיבה לזכור את הנופלים, אך אל לנו לשכוח את אלו שנותרו לבדם לאחר נפילת הבעל או האב האהובים. טור מיוחד של יו"ר ארגון אלמנות ויתומי צה"ל
ישראל מתקרבת בצעדי ענק לכניסה לתוכנית הפטור מוויזה לארה"ב. אבל עם הכניסה לתוכנית, "לפתע" נעלם צמד המילים "שיקול ביטחוני" מהלקסיקון בכל הנוגע למעבר דרך נתב"ג של ערבים או פלסטינים שמיררו להם את החיים. זה לא היה בשביל בטיחות, זה היה בשביל השפלה. דעה
הנאום באו"ם היה מנוסח לתלפיות, אבל חסר אמינות. מי שנחשב פעם ל"ליגה אחרת", נתפס כמי שאיש לא מאמין למילה שיוצאת מפיו. גם תפיסת המציאות בנאום היתה מופרכת: מי שאחראי לכך שאיראן היא מדינת סף גרעינית, הוא נתניהו עצמו. בערב יום כיפור, הגיע הזמן שיעשה חשבון נפש
התבהלה לפיה אנחנו בדרך למדינת הלכה הפוכה מהמציאות. לחרדים אין שום עניין להשליט את אורח חייהם, בניגוד לשמאל שכופה עלינו את האג'נדות שלו. במאבקו לשימור כוחו, אנחנו מגלים כי היהדות קרובה לערכי הדמוקרטיה יותר מהשמאל ומאפייניו האנטי דמוקרטייים
יהיה צורך בנס כדי לשכנע את בן גביר-סמוטריץ' לחתום על הטבות לפלסטינים שיביאו לשינוי ההיסטורי, והסיכוי לשכנע את גנץ לקחת את מקומם בקואליציה קטן עוד יותר. וגם: זה לא נכון שנתניהו הפך את ישראל למעצמת בינה מלאכותית, היא כבר מזמן כזו, רק צריך למנוע את חיסולה
יש הרבה פנים לאלימות. במקרה שלי זה התחיל בקללות והגיע לדחיפה, מכה, שבירת חפצים - וצעקות. הרגשתי שאני מבזבז זמן על טיפולים, אבל לאט לאט התחלתי לשתף פעולה והבנתי שרק כך אשתי וילדיי יתחילו לפרוח. אני קורא לכם לפנות לעזרה ולקחת אחריות | טור מיוחד ליום כיפור
אחרי 9 חודשים בממשלה מקרטעת, הברק חזר לעיניים של תומכי נתניהו: הפגישה החמה עם ביידן שברה את החרם האמריקני, ויורש העצר הסעודי הבטיח היסטוריה ושהנורמליזציה קורמת עור וגידים. רק ששותפיו לא חיכו אפילו לשובו מהאו"ם כדי לסמן לו את גבולות הגזרה, והם מאוד צרים
חוסר הרלוונטיות של הגרעין האיראני, השליטה המוגבלת על הזירה הפלסטינית, הרפיון הישראלי מול נסראללה וחיזבאללה והחולשה בהסכם האפשרי עם סעודיה. יש חובה בשינוי עמוק במדיניות הממשלה כדי להחזיר לישראל השפעה גיאו-אסטרטגית. דעה
לפני 50 שנה לא הייתה מודעות להיבט הנפשי של מלחמת יום הכיפורים. מאז חדרה ההבנה שהתופעה מצויה בקרבנו והמושג "הלומי קרב" נולד מחדש. על כולנו מוטלת האחריות לזכור את הלוחמים שנושאים את הפצעים וראוי שלא נותיר אותם להלך לבדם. דעה
את פסק הדין שדחה את ערעור רוצח משפחת דוואבשה כתב שופט העליון יוסף אלרון, שהפך באחרונה לסמל הימין במאבק נגד מערכת המשפט. לאלרון וחבריו להרכב לא נותר ספק כי בן אוליאל הוא הרוצח, אבל ממשיכי כהנא, בהם לימור סון הר מלך, מבצעים הונאת ענק עבור קמפיין חפות שקרי
בעידן בו המחאה נגד ההגמוניה הפכה לטרנד וכל מתנגד לממשלה הפך לפריבילג, אפשר להפנות את המבט לרשימת חללי מלחמת יום הכיפורים ולגלות שיותר מ-17% מהם היו קיבוצניקים. מאז צמחה אליטה חדשה, שדורשת זכויות ומתחמקת מחובות. כן, היו שנים שבהן שילמו בדם כדי להיקרא אליטה
יום כיפור תמיד היה יום של חשבון נפש, אך נראה שהשנה גוברת החובה לשאול איפה טעינו. הלכידות הבסיסית נסדקה כשהחלה תחרות בין שני הצדדים וכולנו לקינו בעיוורון. חובה לנצל את היום הזה ולכוון את המטען ההיסטורי לסדרת מעשים שיובילו את ישראל למשוסעת פחות. דעה
בפעם הראשונה אי פעם נפגשו ראש ממשלת ישראל ונשיא טורקיה אחרי שנים של איבה. קווי הדמיון בין השניים ככל הנראה עבים מכפי שהיו מוכנים להודות: נתניהו חושש שמורשתו סופה במשבר חוקתי וארדואן פוחד ש"תופעת קפלן" תחזור לערי טורקיה
את הרשתות החברתיות ניתן לראות כפצצה מתקתקת - מהרגע שנדלקת ועד שהיא מניעה אדם אחד ומתפוצצת. בעידן הפייק ניוז וביחס המוטה כלפי ישראל, צריך לזכור שאם נוריד את להבות השיח ברשתות, יהיה לנו טוב יותר לחיות כאן יחד. דעה
המצב הכלכלי ברצועת עזה שהולך ומחריף, מכסת הפועלים הפלסטינית לוחצת וגם הפוליטיקה הפנים-פלסטינית שתמיד ברקע הובילו את הארגון לחימום גבול רצועת עזה. סינוואר חושב שהוא יכול למתוח את החבל, אבל תגובה ממוקדת של צה"ל היא עניין של זמן | פרשנות
יש לי תחושה שאלוהים שלח אותך כדי להעביר את חוק הגיוס ולא לוותר על פסיק. שליחותך האלוהית תהיה להפיל את ממשלת נתניהו, לשלוח אותו הביתה ולהציל אותנו מחורבן בית שלישי, שאליו מוביל אותנו נתניהו בעיניים פקוחות לרווחה. דעה
הנהגת הציונות הדתית נאלמת ונעלמת מול הנהגת הציבור החרדי, כמעט בכל נושא ובכל עניין עקרוני, ובראש ובראשונה בנושא הגיוס לצה"ל. אל מול החוצפה של אייכלר חשוב להזכיר דמויות מופת של החרדים שלא ראו סתירה בין אמונתם לבין שירות המדינה תוך חירוף נפש והקרבה עצמית
המסע להשמדת הערך של המדינה מגיע לשיאו, עם מתקפות על השב"כ, הפרקליטות ובית המשפט, תוך אמפטיה לרוצחים כמו עמירם בן אוליאל ויגאל עמיר והכפשה של הציונות. אבל לנוכח הטרללת של ממשלת הימין אפשר להיות אופטימיים, כי מולה עומדים הישראלים שגילו מחדש את עוצמתם מחדש
ערב ראש השנה, קשה לחשוב על פרמטר שבו מצבה של ישראל טוב מבשנה שעברה. יוקר המחיה, הטרור, הקיטוב החברתי - לאן שמסתכלים, הממשלה שלחה את ידה בדורסנות ובשכרון כוח. נתניהו קשר את עצמו לקיצוניים ביותר בבחירה מודעת. לא חשוב לו המחיר, או אם זה מדרדר את המדינה לתהום
הדיון בבג"ץ על עילת הסבירות הפך לחידה פילוסופית-משפטית על מקורות סמכות, לאחר ההערה המזלזלת של נציג הממשלה אילן בומבך על המגילה, שהפכה לאחד מסמלי המחאה. השופטים לא רואים חוקה באופק ולכן עשויים לתת תוקף לעקרונות היסוד של השיטה על בסיס המסמך המכונן של המדינה
הדיון בהרכב מלא של בג"ץ היה היסטורי וחשוב, אבל המנה העיקרית תוגש בשבוע הבא כששלושה שופטי העליון ידונו באי-כינוס הוועדה לבחירת שופטים. אם יחליטו לחייב את לוין לכנס אותה - זו כבר תהיה התנגשות אמיתית
ניסיונו של נציג הממשלה אילן בומבך בדיון בבג"ץ על עילת הסבירות לברוח מן התוקף של מגילת העצמאות מצביע דווקא על חשיבות המגילה כיום כמקור לעקרונות המדינה. יש מזל גדול שיש לנו מגילה, בעלת חזון נועז שצריך להיות מאחד בין תומכי הרפורמה ומתנגדיה. דעה
הורי הנערים מסרטוני הזוועה האלימים לא באמת הופתעו מהתנהגות ילדיהם וזה לא נפל עליהם כרעם ביום בהיר. זה תהליך מובנה, שורשי וארוך שמחייב זמן לחשבון נפש לאומי מההורים, דרך מערכת החינוך ועד למשרדי הממשלה. ענישה ללא טיפול משקם רק תחריף התנהגות הרסנית בעתיד. דעה
איך קרה שסגן יו"ר הכנסת, שבנסיבות מסוימות עלול לשמש כממלא מקום נשיא המדינה, מבטא אמירות כל כך קיצוניות ומסוכנות נגד המפעל האדיר של הציונות? אני מבטיח לא להפסיק לספר את הסיפור ולך ח"כ אייכלר, תתבייש. דעה
השיטה הנהוגה לבחירת נשיא ביה"מש העליון שומטת מרכיב חיוני כמו תמריץ ולא בוחנת את עבודת השיפוט בכלים מקצועיים. קריאת התיגר של השופט אלרון מחדדת את העובדה שמערכת המשפט אעינה שונה מכל ארגון עובדים אחר ומוטב שתערוך שינויים שיתרמו לשקיפות ולאמון הציבור בה. דעה
ההסכמים שנחתמו לפני 30 שנה הפכו לתוכניתו המדינית של נתניהו, שיודע שהסכם עם סעודיה מחייב את המשך קיומה של הרשות הפלסטינית. אלא שהמנווטים הם בן גביר וסמוטריץ', שפועלים בגלוי לחסל את הרשות. לא רק שדרכם תהיה רוויה בדם - סופה עלול להיות הפוך מפנטזיית המתנחלים
בשל המצוקה שהביאה המהפכה המשפטית, רבים בחברה הישראלית נאחזים בפתרונות קסם. אלא, שממשלה כזו רק תביא לתסכול גדול יותר. הדבר היחיד שאומן התככים והתעתועים מנסה לעשות הוא להרוויח זמן לפני הדיון בבג"ץ והביקור אצל ביידן | טור אישי של אביגדור ליברמן
בין החשש ממשבר חוקתי והנבצרות לבין רוחות השלום מסעודיה, רה"מ מחפש דרך להתקפל מהמהפכה המשפטית. אבל לוין, בן גביר וסמוטריץ', סיכלו את מתווה הנשיא השלישי ושוב כופפו אותו אליהם. כעת, נתניהו שוקל הקפאה חד צדדית, אבל ספק אם היא תביא לו את השקט שהוא צריך
השמאל שולט בבמות הביטוי של המערב, ומעניק לקומוניזם פטור על הזוועות שחולל, סלחנות שהוא לא מגלה כלפי המקארתיזם, למשל. השאיפה להקים חברה "נכונה", כמו בקומוניזם, משותפת גם למחאה, שרבים ממוביליה התחנכו על ברכי ערכים כאלה, ומוכנים להקריב את רצון הרוב בשמם
הרצוג נכנס שוב לשדה המוקשים של גיבוש פשרה כי הוא יודע כמה המצב חמור, אבל נתניהו, שלא נוהג לממש חתימות על הסכמים, נעלם רגע אחרי שהביא אותו לעולם. לקראת ההתנגשות החוקתית, מירי רגב מפעילה את הדחפורים לעבר השב"כ, ובני גנץ מחזיר לנתניהו מנה אחת אפיים
יו"ר הכנסת, חובב כלי נשק מושבע, לקח את התחביב שלו יותר מדי ברצינות והודיע לשופטי בג"ץ שהוא מוכן לאלי קרב. לפני הדיון הדרמטי על ביטול עילת הסבירות, יוזמי ההסכמה מבועתים מהתנגשות בין הרשויות. האמת? היא פחות מפחידה מהרמת דגל לבן בפני הורסי הדמוקרטיה
לאורך השנים, רה"מ נוהג להקים צוותי שרים או ועדות מיוחדות כדי להדגיש שהוא נותן תשומת לב מיוחדת לבעיה או תופעה - או כדי לקבור מחלוקות פוליטיות שלא נפתרות במליאת הממשלה. בממשלה הנוכחית יש לא פחות מ-30 ועדות מיוחדות לטיפול בנושאים שונים שהוקמו בהחלטת ממשלה
השופט שמנסה לשבור את מסורת הסניוריטי הופך את בחירת הנשיא לעניין אנושי, של יצר ותשוקה. חברי העליון לא צריכים להיבחר בידי שליחי האל, והוותק הנערץ של העומד בראשם אף יכול לעתים להסתיר חסרונות אנושיים רבים. אולי כעת, אלרון יפיח בפגר המשפטי מעט סימני חיים
בחברה הערבית או הדרוזית או הבדואית יכולים להמשיך לרצוח על הרקע הבזוי הזה, של "חילול כבוד המשפחה", ושום דבר מזה לעולם לא יידבק - לא בחברה, לא במנהיגים, לא בנבחרי הציבור ולא באף אחד שקשור אליהם. ממש כאילו ששרית אחמד נרצחה בעקבות סכסוך כספי חסר הקשר
מי היה מאמין שדווקא הממשלה הזו תהיה אחת היעילות בתולדות ישראל. אלי כהן הצליח להרוס יחסים עם מדינה שלא היו לנו איתה יחסים, בן גביר העניק לתנועת ה-BDS את המתנה הגדולה שקיבלה אי פעם, דיסטל-אטבריאן הדיחה את המנכ"לית שהיא עצמה מינתה, והיד עוד נטוייה
רה"מ שואף להניע את הגלגלים המדיניים ומייחל ללחיצת יד עם ביידן, כדי לשקם את מעמדו ולהחזיר את הממשלה ליעד שהציב לה - הסכם עם סעודיה. אבל הדרמות הצפויות בדיונים בבג"ץ וההתנהלות של שותפיו הקיצוניים - מאיימים לשבש לו את התוכניות
