ישראל עדיין בשוליים בהתחשבות בנשים בזמן גיל המעבר - אבל יש מה לעשות
נושא גיל המעבר עוסק בעיקר בשינויים הפיזיולוגיים והביולוגיים. הרשת עמוסה למכביר במדריכים על הדרכים להתמודד עם השינוי, אבל לא קיימים מדריכים שמספרים למעסיק איך להתמודד עם התהליך
נושא גיל המעבר עוסק בעיקר בשינויים הפיזיולוגיים והביולוגיים. הרשת עמוסה למכביר במדריכים על הדרכים להתמודד עם השינוי, אבל לא קיימים מדריכים שמספרים למעסיק איך להתמודד עם התהליך
טרם הלווייתה של כתבת אל ג'זירה בירושלים, מפקד המחוז הורה לשוטריו למנוע כל הנפת דגלי פלסטין באירוע ובכל מחיר. ההלוויה לוותה בהתפרעויות, והמשטרה לקחה לעצמה את קביעת המדיניות, מבלי שהתקבלה בנושא החלטה מדינית. האם זו דמוקרטיה? | דעה
במהירות שיא, חרף דוח שהצביע על בעייתיות המהלך ועל מחירו הכלכלי הכבד, ולשביעות רצונו של דגן, החליטה השרה שקד להוציא מהמועצה שלו את היישוב הכי בעייתי לו מבחינה אלקטורלית, לטובת מועצה חדשה
בעבר היה יום ירושלים יום חגיגי ולא מגזרי. בשנים האחרונות הוא הפך לאירוע פוליטי, ששיאו הוא צעדת הדגלים, ושאלמלא היה מעורר מתח, רוב הציבור לא היה זוכר אותו. אסור לשכוח את התקווה שירושלים תהפוך לעיר של שלום, וצריך להחזיר את יום ירושלים ההיסטורי והמאחד
ירושת נתניהו בתחום האיראני היתה אסון. הממשלה הנוכחית אוכלת את התוצאות, אבל מצליחה למזער נזקים. ואיך שרים בממשלה הנוכחית לוקחים אחריות גם כשאינם מתבקשים, מול ההתפתלויות של מקביליהם בממשלת נתניהו. ומה הקשר בין הביביסטים והאמונה בישועה על ידי חייזרים
הימים הקרובים יהיו מורטי עצבים עבור הפרקליטות, בהמתנה לראות אם השופטים יקבלו את בקשתם לתקן את כתב האישום או שידחו אותה. אם תידחה, השאלה הגדולה היא באילו נימוקים. אם אלה יכללו חלק מדברי השופטים בדיון אתמול, אפשר להיפרד מהסיכוי שנתניהו יורשע בתיק 4000
רעידת האדמה שהתחוללה באירופה לפני כ-3 חודשים מוטטה במחי החלטה אחת את יסודות הסדר העולמי שנבנה במהלך העשורים האחרונים. העימות רחוק מלהסתיים ומתקרב לשלב ההתשה - ובזמן מדינות המערב שומרות על ביטחון עצמי גבוה, רוסיה מגבירה את מלחמת התודעה. מה על ישראל לעשות?
יהודה עמיחי, כתב פעם כי "ירושלים היא נדנדה: לפעמים אני יורד לתוך הדורות, ולפעמים אני עולה לשמים". וכך, ירושלים היא מכנה משותף - אך לא אחת גם מוקד מחלוקת, רוח של קדושה אך גם שגרת חולין תוססת. ביום חגה של העיר, נאחל לירושלים שתשמור על ייחודה
זה לא שהאמנו באמת שלפוליטיקאים שלנו יש אג'נדה אמיתית שאינה מורכבת מקידום אישי ותאוות השלטון - אבל מה שראינו אתמול מרגב, ש"אין לה כאבי בטן" על החיילים, קורבנות אונס, נכים וניצולי שואה, זו התפרצות דוחה במיוחד של אובדן ערכים, ובעיקר של אובדן הבושה
למטופלים לא נעים להגיע למיון - זה ידוע. רופאים במיון הם השליחים הצעירים של המחלקות והם עושים כמיטב יכולתם. כיום חדרי מיון רבים נמצאים ללא דור המשך של מנהלים. כדי שנוכל לגשר על הפערים ברפואה הדחופה, הציבור חייב להתעורר ולדרוש את הדברים ממקבלי ההחלטות
לוחם השריון המשוחרר דניאל הוכברג ינאי מעולם לא חשב שהמלגה ללימודים אותה היה אמור לקבל בסכנה. בטור מיוחד לוואלה! הוא מתאר את האכזבה מהתנהלות המדינה והפוליטיקה סביב החוק לטובת החיילים, "ממדים ללימודים". "למרות האהבה שיש ללוחמים, בכסף גדול - הפוליטיקה מנצחת"
כדי להחזיר את מנסור עבאס לקואליציה, הוחלט להעניק לו סוכריה - אישור רשמי לבדואים בפזורה לבנות באופן בלתי חוקי, תוך הבטחה ממשלתית מוקדמת להימנע מאכיפה. שלטון החוק מת, תחי הקואליציה. המשנה ליועמ"ש בתגובה לדברים: אין לעודד ביצוע בנייה בלתי חוקית
ההודעה של ח"כ רינאווי זועבי תפסה את רה"מ ושותפו החליפי בהפתעה גמורה. גם אם יצליחו להגיע להבנות ולשרוד משבוע לשבוע, התפוררות הקואליציה הפכה רשמית למגמה, וריח הבחירות באוויר יחדד את העמדות ויקשה על שיתוף הפעולה: בין המפלגות, וגם בצמרת, בין שני ראשי הממשלה
חברת הכנסת הפורשת ממרצ עלולה להחזיר את ישראל לאותה מערבולת אינסופית של קמפיינים, סטגנציה וריקבון מתקדם - בדיוק מה שרוצה הביביזם. לצד זאת, כשחשבנו כבר שהגענו לתחתית התהום, נתניהו הצליח השבוע לשבור גם אותה
למרות ההתנגדות הנחרצת של אינספור מומחים וארגונים מכל רחבי הקשת הפוליטית, אושרה התוכנית המחפירה לבניית רכבל לכותל. קרוניות שהולמות פארק שעשועים או אתר נופש וסקי - מתנדנדות באוויר לאורך חומת העיר העתיקה. מדובר בביזוי של נכס היסטורי בעל ערך לאנושות כולה
השופט קולה כתב בהחלטתו כי "הפרוטוקול מדבר בעד עצמו". טוב באמת שהגיע הפרוטוקול כדי שנוכל לבחון את מה שמפורט בו. לא רק שהוא סותר את החלטות קולה, הוא חושף דיון הזוי, שקשה להאמין שהתקיים באולמו של שופט בישראל. את הפרוטוקול התמוה הזה צריך ללמוד בהשתלמויות
לפני 45 שנה בדיוק חולל בגין מהפך פוליטי‐חברתי שאחריו נכנסה ישראל השנייה לחיים הדמוקרטיים. היא הציעה פיוס ושותפות, בעוד ישראל הראשונה קוננה על אובדן ההגמוניה המוחלטת. קראו קטע מתוך "ישראל השנייה: הבשורה המתוקה, הדיכוי המר" מאת אבישי בן חיים
אין ספק שהשבוע האחרון סיפק לציבור הצצה נדירה אל פיתוליה הצרים והמורכבים ביותר של מערכת המשפט ובפרט - של רשויות האכיפה. הדיון הסוער סביב עדותו של פילבר נחשב זה מכבר ל-"הצגה הכי טוב בעיר", אך למעשה נראה יותר כי מדובר בליהוק שנוי במחלוקת לתכנית ריאליטי
ההחלטה לאישור פיצוי עבור משפחות הנספים באסון מירון מבורכת אך אינה חפה מקשיים. ההצעה אינה מתייחסת לפצועים אלא רק להרוגים, ולא ברור מתי יועברו הפיצויים. במדינה עם תהפוכות פוליטיות תדירות, יש צורך בהקמת מנגנון ליווי ופיצוי מוסדר ואחיד לנפגעי האסונות הלאומיים
אחרי שוועדת השחרורים אישרה את שחרורו המוקדם של עבריין המין אלון קסטיאל, עפרי יהב, אחת מהנפגעות המרכזיות בכתב האישום נגדו משתפת בטור מיוחד לוואלה! בתחושותיה הקשות. "לאף אחד לא אכפת מהקורבנות, הבנתי שכסף יכול לקנות חופש"
עם פרסום גבורתו של סא"ל אל-דין מרבים להעלות על נס את תרומתה הכבירה של העדה הדרוזית ואת חירוף נפשה לביטחון מדינת ישראל. אולם, "חוק הלאום" מהווה עבורה סטירת לחי מצלצלת. הממשלה צריכה להפוך את המילים למעשים ולהעניק לעדה מעמד שווה
אחרי שמסיימים להיעלב מהצביעות של התקשורת העולמית, אפשר להודות שמה שנראה בהלוויית העיתונאית שירין אבו עקאלה בירושלים, היה מחדל שאולי נגמר בשוטרים שהולמים בנושאי ארון קבורה, אבל מתחיל הכי גבוה שיש: הפעם גם השר ומפכ"ל המשטרה לא יכולים לחמוק מהאשמה
בעוד רה"מ החליפי עמל בקדחתנות על הורדת הלהבות ברע"ם וסיום המשבר על הר הבית, בלשכת בנט לא הפסיקו לזרוק ניצוצות והצהרות לוחמניות. כל עוד ריח הבחירות נישא באוויר, השאלה מי יפיל את הממשלה ומי יעמוד בראשה בקמפיין הבחירות תאתגר את ברית האחים באינטרסים מנוגדים
שירין אבו עאקלה שירתה בכלי תקשורת שמקדם את תעמולת האויב שלי, אני לא רואה בה "קולגה", ואין לי עניין להשתתף בפסטיבל האבל על מותה, שעליו הכריזו כמה מעמיתיי. אבו עאקלה לא נפגעה משום שהיא עיתונאית, אלא כי הסתובבה בחוץ בעיצומו של קרב יריות בין צה"ל למחבלים
בעוד שנתניהו כהרגלו ממשיך להתעלם מהמראות והקולות, גם כאשר קליעים נשלחים לראש הממשלה, מערך ההפצה ממשיך להוציא "פייק ניוז" והכפשות נבזיות. וישראל לא צריכה לגמגם בשל מותה הטרגי של שירין אבו עאקלה, אלא להגיד את האמת
הפרשנות החדשה שהציג מנכ"ל משרד התקשורת לשעבר לתנועת היד של נתניהו ב"פגישת ההנחיה", ההפוכה לגמרי מעדותו הראשית במשפט, היא השיא במופע חוסר האמינות שלו, שמשרת את ההגנה. וגם: המחדלים של הפרקליטות - ואיך ההתפתחויות ישפיעו על המשך המשפט?
מנסור עבאס הוא אנוואר סאדאת של זמננו. הוא ניהל רומן עם נתניהו, שהתחפש למחזר לטיני והזמין אותו ארבע פעמים לבלפור. לו זה היה מצליח וסמוטריץ' לא היה מטרפד את זה, היינו עכשיו בגן עדן
בתום היום השני לחקירה הנגדית של פילבר, נראה שהפרקליטות עומדת בבעיה קשה יותר מבעיית אמינותו. לאחר שסניגורו של נתניהו הראה שאחד האירועים המרכזיים בכתב האישום כלל לא התרחש במועד בו תואר, נשאלת השאלה למה לא בדקו המשטרה והפרקליטות את הראיות מלכתחילה
בעת שבתקשורת הפלסטינית מלהיטים את הרוחות נגד ישראל, רע"ם שיגרה מסרים של שותפות פעם נוספת, והותירה את האופוזיציה ללא ברירה אלא לדחות לעת עתה את ניסיון הפלת הממשלה. אלא שהישג הקואליציה השבוע הוא בעיקרו מורלי וסמלי - ובאופוזיציה נחושים שלא יימשך עוד הרבה זמן
מחר נציין את יום הולדתו ה-162 של חוזה המדינה, כדי להנחיל את חזונו, מורשתו ופועלו. הקמת המדינה היא סיפור הירואי של לחימה והקרבה, אך מה שהבינו אבותינו המייסדים חייב להיות חקוק על לוח לבנו גם היום - קיומנו הלאומי מתבסס באותה מידה גם על העשייה הדיפלומטית
אמנם בישראל קיים חוק שבא להגן על בעלי החיים, אבל ישנו פער בין דרישתו לבין היכולת של המדינה לאכוף אותו. כדי לחשוף את העבירות ולאכוף אותן יש לגייס את האנשים הנכונים בתחום האיסוף שיש להם גם תפיסת עולם מתאימה, שיבנו מנגנון יעיל למיצוי הדין עם המעורבים
האתר והכתב מתגייסים להצדיק כל פעילות אלימה בלוד בעזרת ציור סימטריה, שאינה קיימת, בין התושבים הערבים לאלו היהודים, ובמקביל הופכים את אחד המתפרעים לקורבן של "טיוח". בינתיים, סדרה של פיגועי ירי בימי "שומר החומות" עדיין לא פוענחה
ראש הממשלה חגג עצמאות מטקס לטקס כשהוא על גג העולם, ולולא הפיגוע באלעד אלה היו כנראה הימים הטובים בכהונתו. אבל אלה עשויים להיות רגעים אחרונים של חסד. ביום שני, הכנסת תחזור מפגרה והקואליציה צפויה לפגוש את קרקע המציאות, לראשונה מאז פרישת סילמן
שלוליות הדם אחרי הפיגוע באלעד עוד לא התייבשו, אבל יכול מאוד להיות שהגיע הזמן לגבות מיחיא סינוואר את התשלום - ובמזומן. המשחק הכפול של חמאס עתיק יומין ולמרבה הצער כל ממשלות ישראל התיישרו איתו. כל שנותר הוא להכיל את סיר הלחץ העזתי במינימום נזק ומקסימום זמן
קלמן ליבסקינד שרטט בטורו בשבוע שעבר מציאות בעייתית. אך במה שהוא מכנה סכנה, אני רואה תקווה. הכנסתה של רע"ם לקואליציה לא פוגעת בביטחון המדינה, אלא עשויה לחזק את סיפוח הערבים לדו-קיום הישראלי
מובן לכל בר דעת כי הימים בהם היה טוב ליהודים לגור ברוסיה נגמרו. מוטלת עלינו כישראלים אחריות בחיבור בין העולים שמגיעים מאוקראינה ומרוסיה - בינם לבין עצמם וגם לחברה הישראלית. אנחנו כבר לא בשנות ה-90. עולים אקדמאים שישראל לא תפתח את דלתה בפניהם - לא יישארו
נראה שהתקבע נוהל בבית המשפט: ברגע שהשופטים הפנו זרקור לבעייתיות באיסוף ובניתוח הראיות, הפרקליטות מיהרה להגיב - בהיעלבות. הטלת הספק ביושרתו של השופט קולה וההתבכיינות על הערות השופטים רק מדגישים את חוסר האונים של הפרקליטות מול העובדה שאין לה תשובות
יותר משבועיים חלפו מהבדיקה הראשונית של שטראוס ועד שבכירי משרד הבריאות הגיעו למפעל הממתקים הנגוע בנוף הגליל. הציבור חייב לשאול: מה בעצם שווה הרגולטור אם הוא לא נמצא שם באופן יומיומי כדי להשגיח שהכול תקין, ואם לוקח לו כל כך הרבה זמן להתעורר?
מנהיג הארגון ברצועה נשמע נכון לעימות יותר מתמיד, אך בין הסיסמאות שהוא מפריח למציאות בשטח יש פער גדול מאוד. סינוואר לא מעוניין ליפול על חרבו דווקא כשעזה משתקמת, והוא מעדיף להשתמש באלה שלא מכירים את הניואנסים של הפוליטיקה הפלסטינית כבשר תותחים